סגן ע' בן 21, מראשון לציון, מסיים היום את קורס טיס 187 כטייס תובלה
ע' הוא האח הצעיר. שני אחיו הגדולים משרתים כרגע במילואים, האחד בצריפין והשני בגבעתי. אמו עובדת במשרד החינוך, ואביו מתכנת. בתיכון הרחיב מחשבים ומזרחנות.
בזמנו הפנוי אוהב לעסוק בספורט- ריצות, כדורגל, אגרוף תאילנדי. בנוסף, אוהב לבלות עם חברים ומשפחה ולטייל. לפני הצבא היה במש"צים, והתנדב בתחנת כיבוי.
ע' תמיד רצה להיות צוות אוויר: "זה משהו שמאוד רציתי מגיל קטן. תמיד הייתה לי תשוקה למטוסים ולטיסה, והיה לי חשוב לעשות משהו משמעותי בשירות שלי".
סגן ע' מספר על האופן החברתי של הקורס: "זה לא פשוט. יש תקופות שכולם צוות ונלחמים ביחד, ולפעמים יש תקופה שזה מאוד אינדיבידואלי. החיבור שלנו הוא בסוף מאוד חזק, במיוחד במגמה שלנו שהיא יחסית קטנה".
סגן ע' מראשון לציון משתף רגע משבר בקורס ומספר על הדיון הראשון של מתקדם: "הדיון הלך לי לא טוב, ויומיים אחר כך סבתא שלי נפטרה. אני יכול באמת להגיד שזה היה המקום הכי נמוך שהייתי בחיים שלי- אבל לא וויתרתי. המשכתי להילחם ולהאמין בעצמי שאני מסוגל."
על קורס בצל המלחמה, ע' מספר: "העלה את המוטיבציה לשרת. המלחמה חידדה לי כמה התפקיד חשוב, כמה החיל הזה משמעותי, הייעוד שלי. אח שלי נלחם בעזה, ולפני כמה שבועות יצא לאפטר. הגענו לפגוש אותו, כל האחים על מדים עם נשק. זו פעם ראשונה שהיינו ככה כולנו, וזה רגע ממש מרגש עבורי".
לאחר 3 שנים בקורס הטיס מסכם סגן ע': "לטפס את האוורסט. 3 שנים של עליות וירידות, רגעי משבר ורגעי שיא, פסגות שאתה כובש בדרך למעלה. אתה לא אמין שאתה מסוגל ועדיין מצליח, עד שאתה מגיע לפסגה הכי גבוהה של ההר- וזה עדיין לא הסוף".
