בן גביר מציג: מדיניות מחמירה נגד חסימות כבישים, סוף לאכיפה באיפה ואיפה

השר לביטחון לאומי מציג מסמך מדיניות רחב היקף: חסימת צירים חיוניים תיאסר לחלוטין, האכיפה תיושם בשוויון מלא וללא אפליה. היועצת המשפטית טרם השיבה

השר לביטחון לאומי, ח״כ איתמר בן גביר, פרסם הבוקר (חמישי) מסמך מדיניות מחייב שיסדיר את פעולת המשטרה בהפגנות ובחסימות כבישים. המסמך, שנשלח כבר לפני חודשים ליועצת המשפטית לממשלה אך טרם נענה, כולל קביעה ברורה: חסימת צירי תנועה חיוניים אסורה לחלוטין, והמשטרה תידרש לאכיפה שוויונית, ללא “איפה ואיפה”.

בן גביר הציב אולטימטום: אם היועצת המשפטית לא תגיב בתוך חמישה ימים, המדיניות תיכנס לתוקף. לדבריו:
״חופש הביטוי וההפגנה חשובים, אך לא על חשבון חיי אדם וביטחון הציבור.

לא ייתכן שכבישים ראשיים, דרכי גישה לבתי חולים וצירי חירום ייחסמו, ובכך תיגרם סכנה ממשית לאזרחים. מדיניות זו מאזנת בין זכות ההפגנה לבין חובתה של המשטרה לשמור על חופש התנועה, על הסדר הציבורי ועל ביטחון מדינת ישראל.״

עקרונות המדיניות

במסמך פורטו עקרונות הפעולה:

זכות ההפגנה והמחאה: זכות יסוד דמוקרטית, אך אינה מוחלטת.

שלטון החוק וזכויות הציבור: אין מקום לאלימות, הסתה או סיכון חיי אדם במסגרת מחאה.

שוויון בפני החוקף מדיניות האכיפה תחול על כולם במידה שווה, ללא קשר לעמדות פוליטיות, כוח כלכלי או גיבוי תקשורתי.

תקדימים משפטיים: ההגבלה מוכרת בפסיקת בג״ץ

במסמך הובאו פסקי דין מרכזיים של בית המשפט העליון, המדגישים כי חופש ההפגנה אינו מוחלט:

בבג״ץ 2979-05 מועצת יש"ע נ' השר לביטחון פנים (27.3.05), שנדון סביב חסימת רחוב קפלן בירושלים במחאה על ההתנתקות, כתב נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט אהרן ברק:

"… יחד עם זאת, נפסק לא אחת כי זכות ההפגנה אינה זכות מוחלטת. עומדים למולה זכויות ואינטרסים אחרים, שאף להם משקל רב. כך, למשל, חופש התנועה גם הוא זכות יסוד חוקתית … כאשר רצונו של אחד לקיים הפגנה מתנגש עם רצונו של אחר לנוע בחופשיות ממקום למקום. יש לאזן בין הזכויות … כבר נפסק, כי הכבישים והרחובות נועדו להליכה ולנסיעה, אם כי לא רק להם … חסימה מוחלטת לפרק זמן ממושך של קטע הכביש ברחוב קפלן עשויה … לשבש את אפשרות הגישה לבנין הכנסת …"

גם השופט מני מזוז קבע בעבר:

"אין שום קשר בין חסימת צירי תחבורה לבין חופש הביטוי וההפגנה. לדעתו, מדובר בעבירות אלימות חמורות, ויש להבטיח לכל האזרחים חופש תנועה ולא לאפשר למפגינים 'לתקוע' מאות אלפי אנשים בדרכים".

איפה ואיפה באכיפה: "גורם הרסני לחברה"

אחד הנושאים המרכזיים במסמך הוא הדרישה לאכיפה שוויונית. בן גביר מביא שורה של פסקי דין והכרעות:

השופט אהרן ברק בבג״ץ 953/87 פורז נ' עיריית תל אביב (1988):

"אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם".

עוד הובאו תקדימים נוספים הממחישים אכיפה בררנית בעבר, למשל:

ת"פ 15814-03-17 מדינת ישראל נ' רפאל בודה (2018)  קבע כי אכיפה בררנית מול קבוצה שלמה חמורה שבעתיים.

ת"ק 4964-05 איתמר בן גביר נ' עוזי מרשה  בו נקבע כי אכיפה סלקטיבית נגדו ללא הסבר היא פסולה.

ת"פ 54703-11-22 מדינת ישראל נ' פלוני (2025)  שבו הודגש כי לא ייתכן מצב בו לא הוגש אף כתב אישום נגד קטינים בהפגנות רפורמה, אך כן הוגשו במקרים אחרים.

בבג״ץ 5936/23 ח״כ יצחק וסרלאוף נ' היועמ״שית (2024) נכתב:
"פשיטא כי אין להלום מצב דברים שבו ננקטת מדיניות אכיפה שונה ביחס למחאות והפגנות מסוגים שונים, מרקע שונה ועל בסיס עמדה פוליטית שונה. הדברים ברורים וכל המוסיף גורע."

זכויות נוספות

במסמך הובהר:

יש לאזן בין זכות ההפגנה לבין הזכות לפרטיות ותושבים בשכונות מגורים.

נאסר לחלוטין לפגוע ברכוש פרטי או ציבורי: "השחתת רכוש אינה בגדר מחאה לגיטימית".

נקבע איסור מוחלט על הפגנות בתוך בתי תפילה, בשל עליונות חופש הדת והמצפון של המתפללים.

מסמך המדיניות של בן גביר הוא מהלך שמבקש לסגור פער ישן: מצד אחד, להבטיח את זכות ההפגנה כחלק מהדמוקרטיה; מצד שני, למנוע פגיעה אנושה בזכויות הציבור לנוע, לחיות בביטחון וליהנות משוויון בפני החוק.

היועצת המשפטית לממשלה טרם השיבה, אך השר קבע דד־ליין ברור. אם לא תתקבל תשובה, המדיניות תיושם הלכה למעשה.

במקביל לדיון הציבורי על אכיפת החוק והסדר כוחות מסתערבים עצרו מחבל מבוקש בחברון בתוך סניף בנק.

חשף את איבר מינו מול נוסעת באוטובוס בתל אביב ונעצר אחרי מרדף