באירוע הממלכתי בהר הרצל, התייחד ראש הממשלה עם זכר חללי מערכות ישראל – וחשף סיפורי גבורה מצמררים, כאב אינסופי, ותובנה נוקבת: הדור הזה לא רק נלחם – הוא כותב פרק היסטורי
בטקס האזכרה הממלכתי לחללי מערכות ישראל, שנערך היום בהיכל הזיכרון הלאומי בהר הרצל, נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו דברים נרגשים – ששילבו כאב אישי ולאומי, סיפורי גבורה מעוררי השראה, ותזכורת עמוקה לכך שהדור הנוכחי כותב, בדם ובאמונה, את סיפור התקומה מחדש. "הדור שלנו, התור שלנו", הוא אמר – והחזיר את עיני האומה אל לוחמיה שנפלו, אל אלו שנלחמים, ואל אלו שצולחים את הקרב על החיים עצמם.
נתניהו ביום הזיכרון בטקס הר הרצל 2025:
״מכובדי נשיא המדינה, מכובדיי הרבים, ובראשם אחיי ואחיותיי, בנות ובניי משפחת השכול – אחיי ואחיותיי לכאב שאף פעם לא ייתם. כולנו דואבים וכולנו חסרים את היקר לנו – כפי שאמרה אחת המשפחות: 'בשבילנו, היא אמרה, הביטוי "מוכי צער", הוא לא מליצה. אנו מרגישים זאת בכל תא של גופנו'. ממש כך אמר דוד המלך, לפני 3,000 שנה, בשעת כאבו על מות בנו: "אני הולך אליו, הוא אמר, והוא לא ישוב אליי". ולצד זאת אחיי ואחיותיי – גם כשיקירינו נסתרים מן העין, הם נוכחים כאן במלוא שיעור קומתם.
25,417 חללי מערכות ישראל – יהודים, דרוזים, מוסלמים, בדואים, נוצרים, צ'רקסים – כולם השאירו לנו מורשת רוח, כולם השאירו לנו ציווי לחיים: יחד הילחמו, יחד שמרו על המדינה, יחד – החזירו את החטופים, ויחד – הביאו את הניצחון על אויבינו.
מכובדיי,
בימי מלחמת העצמאות נאמר על לוחמי דור תש"ח – שהם עמוסים שליחות היסטורית כפי שלא קרה במשך דורות ארוכים. אבל הקמת המדינה לא הייתה סוף פסוק. הקמת המדינה וקיום המדינה – הם רצף בל-יינתק. רצף בל יינתק של כאב והקרבה, זה גם מה שמאפיין את רוח לוחמינו במלחמה הנוכחית – מלחמת התקומה.
בהמשך לעשיית קודמיהם, גם הלוחמים שלנו היום, עמוסים שליחות היסטורית שתקבע את גורלנו לדורות. ארבע מילים שבאות מפיהם אומרות הכל:
"הדור שלנו, התור שלנו".
לפני חצי שנה נפל ברצועת עזה צבי מתתיהו מרנץ זכרונו לברכה. צבי מתתיהו היה מפקד כיתה במילואים בחטיבת השריון 'בני אור'. הינה מה שאמר אביו יעקב על קברו: "אתה ממשיך את השרשרת. סבא שלך נלחם במלחמת הקוממיות, דודיך נלחמו בששת הימים וביום כיפור, ואתה נלחמת במלחמת התקומה". שרשרת הוא אמר, ועוד איזו שרשרת: לוחם עברי בצבא, צבא ההגנה לישראל, שנקרא 'מתתיהו', ומשרת בעוצבת 'בני אור'.
עמיחי ונינו זכרונו לברכה, מחטיבת הקומנדו, נפל על הגנת כפר עזה במתקפת 7 באוקטובר. על המאמץ באימונים, ביחידת 'מגלן', הוא כתב: 'זו לא זיעה. אלו דמעות של אלפיים שנה'.
ולוחם 'גבעתי', איתן רוזנצווייג זכרונו לברכה שנפל בג'באליה, איתן יצר יצירת מופת: 'מגילת הדורות של עם ישראל'. מגילה באורך של למעלה משלושה מטרים.
אני ביקשתי לקיים ישיבת ממשלה מיוחדת במוזיאון 'ארצות המקרא' בירושלים. עמדתי שם עם הוריו והתבוננתי שם שוב ושוב בציור הגאוני הזה. של הנער הגאון הזה. המגילה משקפת את החורבן והגלות, את הפרעות ואת הכיסופים לארץ-ישראל, את קיבוץ הגלויות ואת התקומה מחדש.
הכישרון הנדיר של איתן רוזנצווייג בעת אחת, עדין הנפש ואמיץ הלב, הכישרון הנדיר הזה, מבטא את התפנית העצומה שחוללנו יחד בתולדות עמנו. גם איתן ידע בצאתו לקרב, ממנו לא חזר: "הדור שלנו, התור שלנו".
דור האריות שאני פוגש בשטח – מרפיח המתפוררת ועד פסגת החרמון הנשגבת – הדור הזה מבין היטב מה מוטל על הכף. בנינו ובנותינו אינם מוכנים להבליג על מה שחוללו המפלצות שתקפו אותנו לפני שנה וחצי. הם נחושים לבוא חשבון עם מבצעי הטבח והזוועות. וגם ברגעים האלו ממש הם מסכנים עצמם כדי ליצור את התנאים להשבת כל חטופינו ולניצחון על אויבינו.
בזכות גבורת לוחמינו שברנו את טבעת- החנק של אויבינו: עשינו זאת בדרום, בצפון, ביהודה ושומרון, וגם בחזיתות נוספות. החיבור האמיץ אל אדמת המולדת, תודעת הבית, החיבור הזה, אלה מולידים ביתר עוצמה – זקיפות-קומה, אמונה בצדקת הדרך, ערבות הדדית, נכונות הקרבה, ומחויבות חסרת פשרות להשלים את הניצחון. "הדור שלנו, התור שלנו" – ביטוי של כוח-רצון שאי-אפשר לשבור.
שלשום, כפי שאנחנו עושים כל שנה לקראת יום הזיכרון, רעייתי שרה ואני – יחד איתך, זהבה-גרוס מידן – פגשנו חבורה נפלאה של משפחות, ממשפחת השכול, שלדאבוננו התרחבה מאוד בשנה האחרונה. אלמנות, יתומים ויתומות שיקיריהם נפלו במערכות ישראל, כולל עכשיו במלחמת התקומה. הם הביאו איתם תמונות ומזכרות מרגשות.
הילדים דיברו בגרון חנוק, לפעמים פרצו בבכי, על הגעגוע העז לאבא. ליבנו נסדק יחד איתם על הכאב העצום שביטאו, וליבנו התרחב יחד איתם על הגאווה האינסופית שהם חשים כלפי האב הגיבור.
ילדה אחת אמרה: "זכיתי שהוא היה אבא שלי", היא אמרה את זה, בעיניים דומעות. "זכינו שהוא היה בן זוגי", אמרו כל האימהות בדמע. ואנחנו דמענו איתם. אמרתי לילדים: "ילדים, אבא שלכם חי. הוא חי בלב שלכם. הוא תמיד יהיה בלב שלכם. אתם תישאו אותו איתכם בכל מקום, לכל מקום, אתם תחיו חיים מלאים. ותזכרו שבהקרבתו הוא נתן חיים לכם ולעמנו ולמדינתנו".
במפגש הזה עם המשפחות הייתה איתנו אמא צעירה, הודיה הרוש. הודיה היא חוקרת בתחנת נתיבות של משטרת ישראל. בעלה של הודיה, השוטר אליהו מיכאל הרוש זכרונו לברכה, היה מהראשונים שחתרו למגע מול המרצחים הארורים – שפשטו על משטרת שדרות ב-7 באוקטובר.
אליהו משך אליו את אש המחבלים, ובכך הוא איפשר לחבריו להתארגן כדי להשיב למחבלים מלחמה-שערה. ומחיר הקרב הזה היה כבד מאוד. תוך שהיא מחבקת את שלוש בנותיה הקטנות החמודות, היא אומרת לנו: ׳אני מבטיחה שאני אמשיך בגאון את שליחות בעלי׳.
"זה הדור שלנו, זה התור שלנו". והנה עוד היבט נשגב של תפיסת "הדור שלנו": רב-סרן במילואים דור זימל זכרונו לברכה, מחטיבת 'עציוני', נפל בגבול לבנון. אברי גופו של דור נתרמו, והצילו שבעה אנשים, ובניהם כפיר זר – לוחם שריון שנפצע אנושות בחאן יונס, ונזקק להשתלת ריאות.
בחודש שעבר, לאחר תקופת שיקום ארוכה, כפיר זר הגיע לאזכרה של דור באבן-יהודה. כפיר תקע שם בשופר. אבל זו לא הייתה עוד תקיעה בשופר – זו תקיעה שנשמעה בזכות ריאותיו של דור. גופו של כפיר, ורוחו של דור, התמזגו יחד בתקיעה לחירות עמנו בארצנו – כדברי הנביא ירמיהו: "שאו נס בארץ, תקעו שופר בגויים".
אני מאחל לכפיר זר, ולכל פצועי המערכה שעטופים באהבת העם, החלמה שלמה. הפצועים היקרים שלנו נחושים לנצח גם בקרב שאחרי הקרב – במלחמה על הבריאות, במלחמה על החזרה לחיים.
יעיד על כך ארי שפיץ מחטיבת 'גבעתי' – עוד גיבור אמיתי – שאיבד בקרב שתי רגליים ויד. יש לו שלוש פרוטזות, ספרתי אתמול. ארי אומר: "אם הראש בסדר – הכל בסדר". לא רק הראש, ארי – הלב! לב הארי של ארי שפיץ, לב הארי של כל גיבורינו.
התמונה הזאת של ארי מניף מעלה את היד הבריאה ואת היד המלאכותית, זו היא תמונת ניצחון! כמוהו אלישע מדן ,שנמצא איתנו כאן. אלישע איבד בקרב שתי רגליים. לאחר הפציעה ביקרתי אותך בבית-החולים, נפעמתי עד עומק נפשי, מעוצמת הרוח שלו. אלישע, אתה גיבור, וחברייך גיבורים. אתה תדליק הערב – על ההר הזה – את אחת ממשואות העצמאות, זה כל כך ראוי.
הדור שלנו, התור שלנו, האור שלנו: זהו אור הניצחון שיושג בעזרת השם בשדה-הקרב ובהחזרת חטופינו. אור הניצחון של אהבת המדינה, של אחוות הלוחמים, של האמונה ההקרבה והרוח. זהו אור הניצחון של יקירי נפשנו – חללי וגיבורי מערכות ישראל, שמסרו נפשם וגופם למען קיומנו כאן, זכרם יוסיף להיות חקוק בליבנו לעולמי עד״.
יום הזיכרון בצל השרב: משרד הבריאות מזהיר מהתייבשות וממכת חום
