למלחמת "חרבות ברזל", שנמשכת זה יותר מ-100 ימים ושסופה אינה נראה באופק, יש השלכות על כל תחומי החיים. אחד התחומים, שהמלחמה נותנת בו את אותותיה, אך מדובר בו פחות, הוא תחום דיני המשפחה, כשבתי המשפט נדרשים לאחרונה לדון בלא מעט בקשות, הנוגעות באופן ישיר למצב המלחמה. בכתבה זו נביא שלוש דוגמאות.
מאמר מאת עו"ד ליבנת גבסי: בתי המשפט לא ממהרים להפחית דמי מזונות ילדים
לבית משפט השלום בחיפה הוגשה בקשה להקצבת מזונות ע"י נאמנת בהליך חדלות פרעון שבו נמצא האב. על פי הבקשה, באוגוסט האחרון, נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה, במסגרתה חויב הגבר לשלם דמי מזונות לקטינים בסך של 3,200 שקלים בחודש, לאחר מכן ניתן צו לפתיחת הליכים במסגרת הליכי חדלות הפירעון, בהם נמצא האב. לעמדת הנאמנת, בשל היעדר נתונים אחרים ועל סמך הנתונים אותם מסר האב, יש להותיר על כנו את סכום דמי המזונות כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה.
אלא שהאב טען בתגובתו, כי בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", באוקטובר הוא הוצא לחל"ת, ונכון לעכשיו, אין צפי לחזרתו לעבודה. לדבריו, הוא החל לחתום אבטלה, ובנובמבר קיבל דמי אבטלה בסך של כ6000 שקלים. כמו כן, הוא פירט את הוצאותיו החודשיות, בהן דמי שכירות בסך 2200 שקלים, כלכלה בסך של כ2000 שקלים, נסיעות ועוד, וטען כי נוכח הוצאותיו, אין באפשרותו לעמוד בסכום דמי המזונות שנקבעו.
לכן, האב ביקש לקצוב את מזונות שלושת ילדיו על סך של 2000 שקלים לחודש למשך שלושת החודשים הקרובים, זאת עד אשר ימצא מקום עבודה חדש, ואז ישובו דמי המזונות לעמוד על 3,200 שקלים לחודש.
האם, מנגד, התנגדה להפחתת דמי המזונות וביקשה להותירם על כנם. לטענתה, היא זו אשר מטפלת בקטינים, לוקחת ואוספת אותם מהמסגרות החינוכיות, ולכן שעות עבודתה מוגבלות.
לדבריה, הכנסותיה החודשיות מסתכמות ב-7,404 שקלים בחודש, כשסכום זה כולל 3,100 שקלים שכר עבודה, מזונות בסך 3,200 שקלים וסיוע בשכ"ד בסך 1,104 שקלים. כמו כן, היא פירטה את הוצאותיה, בהן דמי שכירות בסך 3,200 שקלים, הוצאות אחזקת הדירה בסך 1,000 שקלים, וכ-700 שקלים עבור מעון לבת הצעירה ומועדונית לבן הנוסף.
השופטת מירב קלמפנר נבון קבעה בהחלטתה, כי היא מותירה את סכום דמי המזונות שעל האב לשלם לילדיו על 3,200 שקלים לחודש, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה.
השופטת ציינה בהחלטתה, כי עם כל ההבנה למצבו של האב המתפרנס בימים אלה מדמי אבטלה, הרי שצורכיהם של הקטינים אינם משתנים, ולפיכך הפחתת דמי המזונות לסכום חודשי של 2,000 שקלים, ולו באופן זמני, משמעותה, כי כל אחד מהקטינים יקבל דמי מזונות חודשיים בסך של כ-666 שקלים בלבד.
לדברי השופטת: מדובר בסכום נמוך ביותר שאינו עונה על צורכי הקטינים ואף נמוך מסכום דמי המזונות המינימליים לקטין, על פי נוהלי הממונה, לפיהם אין לקצוב דמי מזונות בסכום של פחות מ-1500 שקלים לקטין (במשפחה של עד ארבעה ילדים). לכן, איני סבורה כי יש מקום להפחית את דמי המזונות, גם לא באופן זמני.
החלטה דומה התקבלה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, שדן בבקשתו של אב להפחית את דמי המזונות הזמניים שהוא משלם לבנו הקטין. האב טען, כי בשל מצב המלחמה, הוא הפסיק לעבוד כעצמאי והכנסתו נפגעה.
השופט עובד אליאס, שלא נעתר לבקשה, קבע בהחלטתו, כי מדובר בטענה שיש להוכיחה, וזאת ייעשה במסגרת דיון ההוכחות שייקבע. כמו כן, קבע השופט, כי "מדובר במצב חירום זמני. הדעת נותנת כי תינתן בהמשך תכנית פיצוי לעצמאים שנפגעו ממנו. סכום המזונות שנפסק אינו גבוה. ברי כי הקטין ממשיך לצרוך חרף מצב החירום".
בניגוד לבקשת האב: בית המשפט התיר לאם ולבת הקטינה להתגורר מחוץ לנהריה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות דן לאחרונה בבקשת אב להורות לאם להשיב את בתם הקטינה לנהריה, מקום מגוריה, כדי שיוכל להמשיך להיפגש איתה במרכז הקשר או עם העובדת הסוציאלית.
לטענת האם, בשל המצב המתוח בצפון, האזעקות והדי הפיצוצים, היא עברה עם בתה, באישור העובדת הסוציאלית, להתגורר באופן זמני באזור השרון. לדבריה, המטפל בהדרכה ההורית אף המליץ לה לשוב לנהריה רק בתום מצב החירום הקיים היום לנוכח חרדות הקטינה עקב המצב בצפון.
לטענת האב, מאז תחילת המלחמה הוא משרת במילואים, אך חוזר מדי יום לביתו. לדבריו, כדי לפגוש את בתו, במסגרת זמני השהות שנקבעו, באזור השרון, הוא נאלץ להתנייד בתחבורה ציבורית, רכבות ואוטובוסים, דבר המקשה עליו מאד ומחסיר ממנו שעות מנוחה בימי המילואים. כמו כן, לדבריו, יש חשיבות רבה לשובה של הקטינה לגן הילדים בעיר מגוריה, נהריה, ולהמשך קיום הפגישות איתה במרכז הקשר.
האם, שמתנגדת לחזרה לנהריה, טענה, כי האב אינו רואה את טובת הקטינה. לטענתה, אין לה רכב, והאב עושה שימוש ברכב המשותף. כמו כן, לדבריה, הגן ממילא עובד שעות מצומצמות בלבד בממ"ד, ונוסף על כך ילדים רבים עזבו את האזור ואף את הארץ עקב המלחמה. האם אישרה, כי הקטינה משתתפת במפגשי זום עם הגננת והילדים.
האפוטרופסה לדין תמכה בהשבת הקטינה לנהריה וציינה, כי אין הוראת פינוי לנהריה, וכי המפגשים הקצרצרים, כפי שהתקיימו עד עתה, חסרי משמעות ופוגעים בקשר אב–בת.
בהחלטתה קבעה השופטת גילה ספרא–ברנע, כי בשלב זה היא מאשרת מעבר זמני של האם והקטינה מחוץ לנהריה.
לדברי השופטת, נהריה אמנם לא פונתה, אך אין חולק כי נשמעים בה אזעקות וגם פיצוצים, הקטינה רכה בשנים ואין לה מסגרת חינוכית למעט שעתיים ביום, השופטת עוד הוסיפה ואמרה כי "באיזון השיקולים, אני קובעת כי השהות הזמנית של הקטינה בשרון, בעיר מחוץ לאזור עימות, ומפגשים קבועים ונינוחים יותר עם האב, מהווה מענה ראוי לקטינה לשלב זה של המלחמה.
עמידה על השבת הקטינה לנהריה רק לצורך קיום המפגשים במרכז הקשר או עם העובדת הסוציאלית ולקראת מפגשים רחבים יותר עם האב אינה מידתית כעת, ואף קיים חשש, כי האב לא יוכל להגיע למרכז הקשר בשל שירות המילואים. גם זמינות העובדים הסוציאליים מוגבלת, לאור הידרשותם למשפחות במצוקה".
אלו רק מספר דוגמאות למקרים שפורסמו, ידוע כי קיימים עוד מקרים שמתנהלים בבתי המשפט ובתי הדין שמתפרסמים מידי פעם לפעם, וככל הנראה עוד נשמע מקרים שהמלחמה נותנת אותותיה בתחום זה.
הכותבת היא ליבנת גבסי עורכת דין ומגשרת המתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה, בעלת משרד עורכי דין בתל אביב. בעלת תואר ראשון (LL.B) ותואר שני (LL.M) במשפטים, ואשר מוסמכת עפ"י משרד המשפטים והאפוטרופוס הכללי לערוך ייפוי כוח מתמשך.
