ב-11 לספטמבר 2010 נקרא צוות מד"א לאישה הכורעת ללדת בבית בכפר חב"ד. רגעים בודדים לאחר שהצוות הגיע למקום התברר כי הלידה אינה שגרתית, מדובר היה בלידת עכוז והתינוק נמצא במצב מסכן חיים.
לאחר דקות ארוכות של פעולות רפואיות מורכבות הסתיים תהליך הלידה, אבל התינוק נולד כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה.
צוות ניידת טיפול נמרץ של מד"א בראשות הפראמדיק איצ'ו ליבוביץ יחד עם משתלמת קורס פראמידיקים מירית חלפון והחובשים שניאור ציק ואורן רוני החלו מיד בפעולות החייאה מאומצות ולאחר כ-10 דקות מורטות עצבים ליבו של התינוק שב לפעום, הוא הונשם ופונה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים כשצוות מד"א מתפלל לשלומו.
בבית החולים מצבו של התינוק השתפר וכחודשים לאחר הלידה המורכבת, הוזמנו צוותי מד"א לחגוג עם המשפחה את ברית המילה המרגשת, שם נחשף שמו – שמואל.
בשבוע שעבר כשלוש עשרה שנים לאחר הנס הגדול – הוזמן צוות מד"א לנקודת ציון חשובה נוספת בחייו של שמואל, תחילת חגיגת בר המצווה, במהלכה הניח תפילין לראשונה ואמר מאמר חסידות.
ראשון להגיע לזירה באותו הערב היה שניאור ציק, תושב כפר חב"ד שגר בסמיכות למשפחה. על המקרה משחזר: "אני זוכר את האירוע כמו היום. זה קרה ממש לקראת ראש השנה והייתה לידה מאוד קשה. זה היה נס גדול מאוד, נלחמנו על חייו של שמואל ואני שמח מאוד שהצלחנו להציל אותו.
הלידה שלו הייתה, עד היום, מהאירועים המורכבים והזכורים ביותר שלי במד"א ובכל פעם שאני רואה אותו ואת משפחתו ברחוב אני נזכר בסיפור ומתרגש מחדש. לראות אותו היום מניח תפילין כחלק מחגיגות בר המצווה היה מרגש ומיוחד מאוד. רקדנו ושמחנו עם המשפחה וראינו אל מול העיניים את הנס – חוגג ושמח כמו שנער מצווה אמור להיות".
שניאור קוביצ'עק, אביו של שמואל, סיפר: "היה לנו אירוע טראומתי וקשה שבחסדי שמים הסתיים בנס גלוי ומאז אנחנו בקשר עם צוות מד"א, אנחנו זוכרים אותם בכל יום הולדת וזה היה לנו מובן מאליו שאנחנו מזמינים אותם לחגוג איתנו את בר המצווה של שמואל.
התרגשנו ושמחנו מאוד לראות שוב את המלאכים בלבן שבאו אלינו היום רגועים ונינוחים עם חיוך על הפנים וללא ציוד רפואי. אני מודה למד"א ולקדוש ברוך הוא שהצילו את חיי הילד שלנו וכבר מחכה לשמות הבאות כדי שנמשיך לחגוג ביחד גם בעתיד".
"זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שעשיתי החייאה לתינוק כל כך צעיר, ממש בן כמה דקות." שחזר פראמדיק מד"א איצ'ו ליבוביץ, "זה היה רגע קשה מאוד שלא אשכח. באותם הרגעים רק חשבתי איך לעבוד בצורה המקצועית ביותר כדי להציל את החיים שלו ולשמחתי הזיכרון הקשה משתלב עם הרגעים המשמחים וציוני הדרך המרגשים ביותר של המשפחה.
אני מתרגש מאוד לחזור לכפר חב"ד, 13 שנים אחרי שהייתי פה עם הניידת טיפול נמרץ כדי לחגוג עם שמואל והמשפחה את בר המצווה שלו ומאחל לו עוד שנים רבות של שמחות".
