דרמה בעתירה של אגודה שיתופית במושב מוכר נגד חבריה: בית המשפט חייב את הנתבעים לשלם 50000 ש"ח
בדיון שהסתיים היום בבית המשפט השלום ברחובות, במסגרת תביעה בגין הצבת האנטנות סלולאריות, הוחלט לשים סוף לסיפור גם בשטחים המוחזקים בידי אנשים פרטים.
עניינה של התביעה שעוסקת בעתירת אגודה שיתופית במושב בית גמליאל בשפלה, כנגד חבריה שהשכירו מקרקעין, המוגדרים כחלקה ב', והמיועדים לשימוש חקלאי, לידי חברות הסלולר, פלאפון וסלקום, לשם הקמת אנטנות במקרקעין.
בתחילה לפני כעשרים שנה, נעשה ההליך בהסכמת ועד האגודה, אולם בהמשך קיבל ועד האגודה החלטות לפינוי האנטנות מהשטח.
חרף זאת, המשכירים, חברי המושב, פעלו בניגוד להחלטות האגודה והמשיכו להשכיר את הקרקע לחברות הסלולר.
התביעה עצמה הוגשה כנגד המשכירים וכנגד חברות הסלולר
במסגרת ההליך התבקש לסלק את ידי חברות הסלולר מהמקרקעין, להשיב את המקרקעין לידי האגודה השיתופית, ולבסוף, לחייב את המשכירים להעביר לאגודה את דמי השימוש בסך של 1,228,500 ₪, בגין שבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה.
במסגרת פסק הדין נקבע כי בהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין.". ממילא יש בסיס נורמטיבי לתביעת האגודה.
כן מאוזכר פסק הדין בה"פ 1262/04 (מחוזי ת"א) יוגב נ' מינהל מקרקעי ישראל (16.6.10), המאבחן בין סוגי החלקות השונות ומבהיר את מעמדה של חלקה ב'. בעניין יוגב נקבע כי זכויות האגודה בחלקה ב' הן "מעין קנייניות" בעוד זכויות הנתבעים בחלקה ב' הן זכויות חוזיות במעמד נמוך יותר.
כן נבחנו הוראות הסכם המשבצת, שעליו חתומה האגודה, והקובע כי – "אין האגודה רשאית להעביר לאחר את זכויותיה שבחוזה זה, כולן או חלקן, בכל דרך שהיא או להשכיר, או לשעבד, או למסור חלק כל שהוא מהמשבצת, בלא לקבל רשות מראש ובכתב מהמשכיר.
עוד התברר במסגרת התביעה בגין הצבת אנטנות סלולאריות: יש צורך בהסכמת רמ"י
עוד נקבע כי לא די בהסכמת האגודה להעביר ולהשכיר את הנכס לאחר, אלא יש צורך בקבלת הסכמה מטעם המשכיר, קרי: רמ"י.
עוד נבחן הנוהל של רמ"י בעניין "הקצאת קרקע בפטור ממכרז למטרת מתקני תקשורת", הוא נוהלB 35.04, מיום 12.3.20.
נוהל זה מחייב את אישור בעל הזכויות לכל אנטנה, כאשר בעלת הזכויות היא האגודה, וזו עצמה זקוקה להסכמת רמ"י מראש ובכתב.
במהלך הדיון בטענות הצדדים גם נסקרו ההסכמים השונים מול חברות הסלולר, כמו גם טיפול ועד האגודה בעניין הסכמים אלו במהלך השנים.
אכיפה בררנית? נדחו טענות הנתבעים וחברות הסלולר
בסופו של דבר, לאחר דחיית טענות הנתבעים כאילו האכיפה כלפיהם היא בררנית, טענות בדבר קבלת אישור מהיועץ המשפטי של האגודה, שדבריו צוטטו באמצעות צד ג' והוא עצמו לא זומן לעדות, ועוד, נדחו טענות הנתבעים וחברות הסלולר.
בהקשר זה נערכה סקירה משפטית של הטענות בדבר התיישנות, שיהוי וטענת הרשאה בלתי הדירה, טענות הנתבעים שנדחו ללא יוצא מן הכלל.
בהקשר זה נקבע כי לא ניתן לתת רשות בלתי הדירה במקרקעי ציבור. אמנם הפסיקה שלעניין עוסקת בעיקרה במקרים של פלישה למקרקעי ציבור, אולם נקבע כי אותם רציונאלים מתקיימים גם ביחס לשימוש במקרקעי ציבור בסטיה מהרשאה או עם פקיעתה של ההרשאה.
עם זאת, בשונה מפסק הדין בע"א 1594/20 יצחק קלקודה נ' רשות מקרקעי ישראל (29.8.21) לא הורה בית המשפט על החזרת חלקה ב' לאגודה.
כמו כן, ובהתבסס על פסק דינה של השופטת אורית ליפשיץ בת"א (ב"ש) 20513-03-16 אחוזם – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' רחל פרץ (5.5.20), נקבע שדמי השימוש שייכים לרמ"י ולא לאגודה, ולכן נדחתה תביעתה של האגודה לדמי השימוש.
התוצאה האופרטיבית היא פינוי האנטנות בתוך 60 ימים ממועד פרסומו של פסק הדין וחיוב הנתבעים וחברות הסלולר בהוצאות משפט (הנתבעים 50,000 ₪, וחברות הסלולר 20,000 ₪ כל אחת).
דלקת קרום המוח: בן 20 נפטר תוך שעות ספורות לאחר קריסת מערכות – אפצ'י
